כאשר אנו ניגשים לערוך ביטוח לכלי הרכב שלנו, אנו מבצעים מספר שיקולים:
• האם להסתפק בביטוח החובה?
• האם לבצע ביטוח מקיף או רק צד שלישי?
• פרמיה זולה והשתתפות עצמית גבוהה, או הפוך?
• ועוד...

החלטות אלו מוכרעות לרוב ע"י שיקולים כלכליים, אך האם שיקולים אלו מתבצעים באופן ראציונאלי?

בואו נבחן מספר שאלות מפתח:

האם הכרחי להוסיף ביטוח צד שלישי ו/או ביטוח מקיף מעבר לביטוח החובה?

ביטוח החובה, כשמו כן הוא, הוא ביטוח שהמדינה מחייבת לעשות והוא נותן מענה אך ורק לפגיעות גוף. מדובר בביטוח חשוב וטוב, שהרי אם חס וחלילה נפגע במישהו אחר, הפיצוי הכלכלי שנידרש לו יכול להרקיע שחקים.
אותו דבר בהקשר של נזק גוף לנו עצמנו, אשר עלול לדרוש טיפולים, תרופות, אבדן הכנסות, אבדן ימי עבודה וכו'.

אז ברור לנו שנזקי גוף עלולים לעלות לנו ביוקר, וטוב שיש מנגנון שמבטח אותנו כנגד זה. אבל באותה נשימה, מה יקרה אם נגרום למישהו אחר נזק שאינו נזק גופני, אלא נזק ברכוש?
כאן ביטוח החובה אינו מכסה אותנו ואנחנו עלולים להיות חייבים כלפי צד שלישי.

ישאלו המתחכמים: "אני נוסע על אוטו של 30,000 ₪. איזה נזק אני כבר יכול לגרום?". זוהי שאלה ששגיאה בבסיסה, מכיוון שאין קשר לעלות כלי הרכב של הנהג, לבין הנזק שהוא עלול לגרום.
אם למשל נהג שנוסע בסובארו שנת 91 פוגע במרצדס שנת 2013, האם הנזק מוגבל לשווי הסובארו? ברור שלא, הנזק יכול להגיע לעשרות ואף מאות אלפי שקלים, וללא מנגנון ביטוחי, יהיה חייב הפוגע לשלם מכיסו. ויתור על ביטוח צד ג' יכול לחסוך כמה גרושים בהווה, אבל בעתיד עלול לעלות ביוקר:

זול עכשיו, יקר אחר כך.

ומה לגבי ביטוח מקיף? הרי בשונה מביטוח צד ג', בו אנחנו נזהרים מעלויות שלא ניתן לצפות מראש, הרי אנחנו יודעים את מקסימום הנזק שיכול להיגרם לאוטו שלנו – וזהו שווי הרכב.
הביטוח המקיף מעניק לנו הגנה למקרי נזק וגניבה, ולמעשה מבטיח שבקרות מקרה שכזה, לא ייגרם לנו נזק כלכלי.

נחזור למתחכמים מקודם (שכבר הבינו שצריך ביטוח צד שלישי) והפעם שואלים: "מה הסיכוי שהאוטו שלי ייגנב או שיינזק? וגם אם כבר יינזק, אז נשלם כמה גרושים למוסך...".
נתחיל בסיכוי שהאוטו ייגנב: בשנת 2012 נגנב כלי רכב בישראל בכל 25 דקות (קישור לכתבה בגלובס) ובסך הכל נגנבו מעל 21,000 רכבים.
לגבי נזק: תחשבו על עצמכם ועל סביבתכם הקרובה ותנסו לחשוב כמה פעמים נגרם נזק שדרש מכם ללכת למוסך?
סביר להניח שהתשובה היא שאחת ל-3 או 4 שנים נאלצתם להשאיר במוסך סכום של כמה אלפי שקלים בודדים עקב נזק תאונתי.
נתון נוסף שלא נלקח בחשבון הוא שירותי הדרך והגרירה אשר מבטיחים למבוטח כי במקרה ויתקע עם האוטו, יזכה לשירות מקצועי של חברת דרך או במידת הצורך בגרירה למוסך – וגם זהו חיסכון של לא מעט כסף.
אז שוב, האם לא שווה להשקיע כמה שקלים כל חודש בשביל להבטיח שלא לשלם הרבה בעתיד?

זול עכשיו, יקר אחר כך.

מה עדיף? פרמיה נמוכה והשתתפות עצמית גבוהה, או להיפך?

עצם שאילת השאלה, וקבלת החלטה מושכלת היא אינה עניין של מה בכך, וזה מכיוון שמבוטחים רבים נוטים ללכת על ההצעה לביטוח הזולה ביותר ואינם בוחנים את המשמעות של פוליסה כזו או אחרת.
אין תשובה נכונה או שגויה לשאלה הזו, כאשר העצה הטובה ביותר היא למצוא איזון מסוים.

למשל בין שתי האפשרויות הבאות:
(I) פרמיה של 3,000 ₪ בשנה והשתתפות עצמית של 1,000 ₪ במקרה.
(II) פרמיה של 2,600 ₪ בשנה והשתתפות עצמית של 2,500 ₪ במקרה.

זהו מצב שבו לכאורה אנחנו משלמים "פרמיה" של 400 ₪ על 1,500 ₪ (ההבדל בין שני סכומי השתתפות העצמית בשתי האפשרויות).
במחשבה ראשונה נשמע שזו פרמיה לא סבירה במונחים של ביטוח (לשלם 400 ₪ על סיכון של 1,500 ₪ ?!).
ואכן, מבוטחים רבים נוטים ישר לפסול את ההצעה הראשונה ולבחור באפשרות של פרמיה נמוכה והשתתפות עצמית גבוהה יותר.

אולם שתי טעויות בהנחה זו: הראשונה היא בהבנה כי בעת הגדרת סכום השתתפות עצמית של 2,500 ₪, כל נזק שאינו מגיע לסכום זה (במידה מסוימת גם נזק שקצת גבוה ממנו) הוא נזק שלא ניתן לתבוע מחברת הביטוח.
טעות שנייה היא בחשיבה הסטטיסטית לפיה אחת לשלוש או ארבע שנים ייגרם לנו נזק ואז צריך לחשוב האם באמת חסכנו (תחשבו בעצמכם לפי ממוצע של 3.5 שנים ותראו שתצאו מופסדים ב-100 ₪).
אולי היה בכל זאת שווה להשקיע עוד 30 ₪ בחודש?

זול עכשיו, יקר אחר כך.

 

הורדת גרסת PDF של המאמר